מפה

אני מתפשטת, כדי שתוכל לראות את כל הצלקות שלא השאירו בי סימן.

אני מטיילת עם היד שלך לאט במקומות פצועים, מנסה להעביר את תחושת הקרב הבלתי מנוצח שהתבצע בכל אחד מהם.

הנה, כאן, ממש כאן, פגע בי האגרוף.

ופה אתה רואה - הייתה הבעיטה.

אבל כאן, כאן הכי כואב, לכאן התנקזו הנשיקות.

וזה - כואב לא פחות - איזור הדמעות.

והדפיקות האלו, חזקות וקצובות, זה לא הלב שלי שפועם.

אלו רגשות שנכלאו ומנסות את דרכן החוצה. ללב שלי כבר אין יותר מקום.

אני מספרת לך סיפור ללא המילים שנגמרו – משרטטת לך מפה.

ורק כשאני רואה את העיניים שלך תלויות בי מלאות בלבול ומבוכה,

אני נזכרת עד כמה היית רע תמיד בניווטים.