אל תלכי אחריו, נערה תמה,

הוא יקסום לך באלף חיוכיו,

הוא יציג לך חרש מצג שווא,

וילמד אודותייך, צו לצו, קו לקו,

עד ישיטך בספינתו אלי חופי הכזב,

לשירך הכנוע הוא יזבד צליל ותו,

עד תגלי כי בחבל קשורה את אליו-

ולא תשמע אזנך הקטנה בכי הנשמה.

 

אל תאזיני לו, נערה פתייה,

בשעונו המקולל יראך כי באה השעה,

כי כלו כל הקיצים ובא קץ הישועה,

האמנם עמו יבוא הקץ לימי הרעה?

הוא יובילך כרועה ואת כצאן שתעה,

לא תראי כמשונו בעינך שנסמאה,

כך יחבק בחום את כתפך הלאה,

ולא ידע גרונך כי בשטן את עדויה.

 

אל תאמיני לו, נערה אסורה,

לא בחיקו תמצאי תשובה לשאלה,

לא תרפאי מדאובות נפשך החולה,

לא ישיא לך ברכה, ילמדך קללה,

כדי לקרבך ירחיקך ממשיח ומגאולה,

ויישאו את חלומותייך מלאכי החבלה,

ובעלטת צלמוות אינך יודעת בהלה,

אך אולי, לעת ערב, תרגישי רוח קרה.

 

אל תקנאי בו, נערה עצובה,

הזהב סימא את עיניו הקטנות,

ושירו הצוהל נופת לאלפי קינות,

ואת- מה יפית, רעייתי, בין הבנות,

כשושנה בין חוחי הדקירות המענות,

מה נעמת, תמתי, מלגימת יינות,

מה חכמת, יונתי, משערי בינות,

וכגודל הציפייה כן תגדל האכזבה.

 

אל תלווי אליו, נערה מכושפה,

יקחך כצאן לטבח אל הים,

החמה אז תשקע על יומך הנאדם,

מלאך המוות יצהל על נצחך שנגדם,

יישאך על כפיים אל לב הים המוכתם,

ויבצע בך זממו עד כי עולמך נדם,

וגם אם תשובי לעמוד בחול החם-

את טבעת שם בים, ילדתי היפה.