הקופסא עוד בידי, קופסת נרות החנוכה,היום הנר שלי האחרון,

בשלל צבעים נירותי, לבן לשלום,כחול לשמים,מי יהייה ראשון.

הנה צהוב לשמש שזרחה,וואי איזה סגול, כמו האירוס שפרח,

מציץ לו הירוק, לזרוע תקווה לכל בני האדם הדרים במזרח.

 

מה תמו הנרות ,מנער אני את הקופסא,אוי לך הנר האדום ,

תמו הנרות תמו הניסים, האדום מבשר את שקיעת החלום.

הדלקתי נרות שמונה,בשלל צבעים, מולי רצדו הלהבות,

ביחד יצרו אש בוערת של תיקוות,אט אט שוב נשרפות.

 

לא משחקים באש,בני דודי היקרים, חפשו משחקים אחרים,

תמו הניסים , תמו נרות התקווה, שמעו את רעמי המטוסים.

הפכתי את קופסת הנרות, אין בה צבע ורוד אחד לרפואה,

קופסא ריקה , בשנה הבאה אקנה קופסא אחרת לתקווה.

 

תקווה שסוף סוף יבינו,סוף סוף ישכילו, שהדם אינו פתרון,

בני דודים יקרים, גורלכם נתון בידיים של רדופי דם שיגעון.

אתם יודעים לצאת לרחובות,לצעוק בקול ברוח וגם בדם,

הגיע הזמן שבפלשתין שלכם, יחשבו על חיי בני האדם.