קולות התותחים

צורבים בבשרי את כאבה

של הארץ הזו.

 

דמעת החילים

מוטבעת בלחם קל

שנדחס לגרוני

כשכוחותינו משיבים אש

למקום הירי.

 

בקר בקר כשאני מתבצרת

במרחב המוגן סביב השולחן

הכל פוגע ישירות

ולא בשטח פתוח.

 

אני ירויה.