ובעומדי על מצוק היום,כעיוור עוצם עיניי ומרגיש

תחושת הרוח חלה בגופי

אך אנני נגלה

בעומדי על צוק היום ,פותח עיניי

וקרני השמש כרגלי עכביש קטן הבועט דרכו מביצתו

עולות הקרניים ופורמות בקרום החשכה

אורגות קורי יהב רעועים

 

תחושות של אובדן יום

אובדן הכחשה

כשהשמש בוגדת ושורפת חשכה

 

בכל יום בימיי פוסח אני על מטרת חיי

פוסח אני על אדמת חיי

על הסיבה לעומדי

על סיבת כתביי

 

והקרניים השורפות המתפשטות

הופכות הווה לעבר

והעט נשמט מידיי

ובנטל הכנות

הימים עוברים מהר מידי.