רציתי לשתף אתכם בקטע סנטימנטלי ואהוב.

בתור חובב קולנוע וסרטים ישנים במיוחד אני מצרף לכאן קטע מסצינה אהובה במיוחד:

אינגריד ברגמן(אילזה)מפצירה בסם נגן הפסנתר כהה העורל לנגן עבורה נ מנגינה ושיר אהוב,הברנש מסרב וטוען ששכח את הלחן והמילים.... אולם ברגמן מתחילה לזמזם את הנעימה ושרה    לעצמה,אט אט סם נעתר לבקשתה ונסחף עם המלודיה הנפלאה הזו

המצלמה ממש מתמקדת בפניה המכורכמות של ברגמן האלוהית.

או אז נכנס בצעדים נחושים ובמבט נרגן ופנים זעופות (ריק) המפרי בוגראט ונוזף בנגן הפסנתר שלא שלא נשמע להוראתו המפורשות לא לנגן את השיר הזה במועדון כיוון שהוא מזכיר לו נשכחות.

סם מפנה את מבטו לעבר ברגמן ובוגרט במבט עוקב נתקל בפניה של אהובתו מפריז .

ממש ניתן לראות  כיצד ארשת פניו של בוגרט משתנה ועווית בלתי נשלטת כמו וקופצת מעל שפתיו הקפוצות.

או אז המצלמה מתעכבת על פניהם של זוג האוהבים שנתקלו זה בזו בפריז בעיצומה של המלחמה הגדולה.

הוליווד במיטבה

ואם כבר במלחמה עסקינן מי יתן ותסתיים הלחימה אצלנו בדרום.

קשה לי לראות את הזוועות אצלנו וגם   בצד השני.