בהולכי ברחוב כה חשוך ואפל,

שהערפל יורד, והציפור אז קוראת:

"הגלמוד אתה, לאך תלך?".

מורה דרכי אבד, ולאן אז אפנה

והנה הציפור, איך היא מקניטה:

"גלמוד, בלי עבר והווה".

 

יום אחד מלאך המוות יבוא;

קלשונו בידו וחיוך על פרצופו.

יום אחד כך יציץ על סף הבית

יסתכל מסביב, אך יבחן בתקריב.

יום יגיע, הוא בוודאי יקח את מורי.

כך הוא יחצה את גבולי ואת גורלי.

יום יבוא ויקח את אבי.

 

וברחוב החשוך, אף אחד עוד מלבדי,

ומלבד הציפור שמקניטה רק אותי.

בלי רבי לא אדע עוד לאן לפנות,

כי עודני ילד מה אוכל לבחור ולשנות?