היא הייתה רכה כמו ספוג,

אליה נפשי לעד כה תערוג.

קולה היה רך כמו קטיפה,

צעדיה היו כמשק כנפי אנפה.

 

היא הייתה רכה כמו שטיח סיני,

הייתה מרחפת עליו עם המיני.

עיניה תמיד רפרפו כמו תריסים,

עולות ויורדות היו לה הריסים.

 

היא הייתה רכה כמו אותה השמיכה,

להתכרבל בה היה כיף מאוד בשמחה.

היא הייתה לי חלום מהלך לו בלילות,

להגשים לי כגבר את כל החלומות.

 

היא הייתה רכה כמו החול בשפת הים,

אפשר היה לבנות איתה ארמונות סתם.

איך שהגלים שטפו אותם פרצנו בצחוק,

להתחבק להתנשק ללטף היה לחם חוק.

 

היא שהייתה הרכה בבנות של אז,

היא בת התום הייתה שווה זהב.

הנערה שפגשתי בפעם הראשונה ,

במשך השנים הלכה והתקשחה.

 

היא לא רכה כמו אותו הספוג,

אך אליה תמיד נפשי תערוג.

השנים חרשו תלמים בעדנה,

אך צעדיה נשארו כמשק כנפי האנפה.