מטפסי ההרים עולים ושרים, מי לכבוש פסגה חדשה,

הם חורזים חרוזים, החמצן הולך ואוזל, רבה השממה.

מטפסי ההרים עולים ושרים, מי למצא  שם אוצרות,

הם חופרים וחופרים, משאירים אחריהם שפע בורות.

 

אני לקחתי בידי את העט, עליתי במעלה הר המילים,

כל מה שרציתי, לכבוש פסגה חדשה בעולם השירים.

טפסתי במעלה הר המילים,בידי העט חפרתי לי שם,

הנה מילה שחפשתי כמו כנות,רעות וההר לא שומם.

 

חשתי שהדיו זורם בתוכי,אני הופך למעיין נובע אהבה,

מילים זרמו בהר, הפכו לנחלים שפע של אור בפסגה.

האור היה עצום, אור שחש מי שעוסק בחדוות היצירה,

יצירה שזורמת במעלה הר המילים, לכבוש את הפסגה.

 

המשכתי לנבור עמוק, חפשתי משמעות לכל מילה,

לא מטאפורה, לא משמעות כפולה, מילה טהורה.

כמו אותו הזהב שמחפשים שם בהרים, כזה טהור,

מילים ועוד מילים,אני חופר מחפש מילה שתפיץ אור.

 

אור חדש לעולם חשוך,  יצירת מופת שיש בה נצח,

אור שיש בו חום,חמלה, שכולם יחסו בו שיהייה לנצח.

כך  חופר ומטפס במעלה הר המילים ,כן הר המילים,

לא מצאתי יצירה אחרת, אדירה כמו שברא האלוהים.