לפעמים כשיורד החושך על העיר

אני יושבת על קצה החלון,

ומיד מרגישה שהיום עוד צעיר

כי נזכרתי איך נפגשנו פתאום.

אתה גבר עם עיניים טיפה עצובות שמנסה להיות הגיבור,

ותמיד קצת נראה לי כמו ילד אבוד

שרוצה רק הביתה לחזור.

מה קרה לילד שהולך היום בבוקר

אבל מסתיר באתמול שלו סודות?

דברים שכואבים אצל יובל לא מספרים

הם נשארים מקופלים בין הקירות.

לפעמים אתה ישן, אני רוצה לא להפריע

אבל רוצה גם כנות עד הסוף..

מה קרה לילד שברח אל חברים שוב ושוב

כמו גלים אל החוף?

אתה ילד עם עיניים טיפה עצובות אני רוצה לקוות שלא תיפול..

מחכה שתחזור וסופרת דקות

אינסופיות

כמו צדפים על החול.

יובלי, לובש לו מדים והולך לצבא שם הוא די מאושר,

ואני כאן עדיין, על קצה החלון,

מחכה.

הוא יחזור כבר מחר.