מיום בריאת האדם, הנשמה לך,הגוף פועלך,כלואים בכלוב,

זה לא טירוף,רגע של אחיזה בסורגים,כמה עולמנו הוא נבוב.

אומרים חלל אין סופי,מרגע שמשתחררים מכלוב הבשר,

גם כך מילדות,מגבילים ואוסרים ומפחידים,מי כאן מאושר.

 

ההרמוניה בן הגוף לנפש,הופרדה על ידי סורגים רבים,

האהבה בוערת בתוך כלוב הבשר,אותה אנו מסתירים.

הפחד, הבושה,מה יגידו בבית, מה יגידו כל השכנים,

כלואים בכלוב של בשר,שהולך מתדלדל לו עם השנים.

 

גם הבלורית נשרה כמו העלים, השיבה פורחת בגנים,

אוי הנפש שחשקה,שקראה דרור, תנו חופש לאוהבים.

כמה היתיסרה ברגשות,הלמות הלב כמו פרסות סוסים,

כלואים בכלוב של בשר, כל כך פוחדים כי שם האלוהים.

 

בבית הכנסת בפורים,כשבאו כל הילדים כולם מחופשים,

חשתי את נפשי מחופשת,בתוך הבגדים, עם שתי כובעים.

כובע מגבעת רחב שוליים, מכסה את ראשי וגופי שהשמין,

בתוכו כפה קטנה מוסתרת,כמו נשמתי השיכת לנהנתנין.

 

כלוא גם אני בכלוב של בשר.   help /!!!!!/