בקונצרטו של חיי מנגנים בהרמוניה מכאיבה עז זוב..

מלמדים אותי בפריטתם חסרון..ומה זה לאהוב.

 

התחיל הפסנתר האצילי לנגן בשחר נעוריי..מקדם

עוד תו  עוד צליל בוקע  ואני עוד רך ..לא מבין כלום בעצם..

 

אחריו בכניסה דרמטית מפתיעה..

חצוצרה כרוח סערה נותנת סולו קורעת הדממה..

 

חליל צעיר בדמיי ימיו..

כלחישת שרף צורב בתודעתי לעד את פניו..

 

ומה עוד? כינור שליווה תמיד מבין הצללים..

בוכה כקול שופר בוקע שערי שחקים..

 

ולסיום עוד עתיק ועייף וסובל..

נראה שנס ליחו ..את היצירה הוא נועל..

 

פורטים כל אלו בכאב ,

על נימי נפש פצועה..

עוד ישתתפו בקרנבל של חיי..

עת תבוא הגאולה.

 

מוקדש באהבה וגעגוע..

לסבא ,שושנה, אלון, אבא, וסבתא היקרים.. תנצב"ה.