הקול הזה בוקע מהרבה גינות נוי, חונקים אותי, חונקים,

מכסים אותי ביריעות נילון שחורות,מניחים עלי אבנים.

לא מספיק האספלט,המדרכות המשולבות בכל הערים,

עכשיו הגינות מצמיחות יערות של חצץ צבעוני ואבנים.

 

חונקים אותי הארובות ,הסיגרים האלה שנראים מרחוק,

הם מעשנים יום ולילה,הידד לקידמה מכינים לנו ארונות.

הסתכלו על הנוף , צבע העלים,צמרות העצים נפולות,

אבק, מסתער באהבה על כל בית,חודר מתחת לדלתות.

 

ראיתי את הנחלים ששצפו בצפון,חומים מרוב ניקיון,

בת קול אמרה, זה ישקע, צחקה עלי, כן אני העליון.

האדם שמותר לו הכל, לשפוך ביוב לנחלים גם לים,

לזרוק אשפה בכל מקום בטבע,בכל קניון , בכל אגם.

 

חונקים אותי זועקת אימא אדמה,לא נשאר לי חיים,

הצילו אותי עכשיו,אני נהיית חלשה במשך השנים.

אני זקוקה לאוויר נקי, גם אתם זקוקים לו כמוני,

אני חייבת מים צלולים,כמוכם לרוות בו צמאוני.

 

רגע עצרו עשו כל יום מעשה,תנקו פיסת אדמה,

אני הרעיף עליכם שפע,תעצרו את כל המהומה.

שכחתי ילדים גם כן נושמים,תחשבו הם חשובים,

אים לא תשאירו לי עתיד,לא אוסיף לכם מילים.

 

חונקים אותי: כמה חיים עם משאפים.!!!!!