כפי שחלקכם יודעים, אני כותבת סדרה על נערים בני 15.
השיר הבא הינו חלק מהסדרה:
אם אתה עדיין אוהב אותי, אם אתה שומע.
אני חושבת עליך עכשיו, ואתה בטח יודע.
- אני אוהב אותך,
את בטח לא מכירה אותי.
אני חולם עליך, רוצה אותך איתי.
אתה אומר אני פסיבית,
אגרסיבית, אובססיבית,
וזה נכון, אנחנו תלמידי תיכון!
וזה קורה לכולם שמשתגעים, מתחרפנים.
זה לא קורה רק לי, מצבי רוח משתנים.
יום אחד אני אוהבת, ויום אחר אני שונאת,
לרגע אובססיבית, ואז אחר כך משתנית.
אני יכולה לצרוח, לשרוט כמו חתולה!
ויכולה לדבר, ללטף, להעניק לך אהבה גדולה!
זה רק אנחנו, הבנים? מצבי רוח משתנים.
להיות איתה ל-2 שניות, ואז לצאת מעשתונות!
- זה רק אנחנו, הבנות? לעולם לא משתנות!
כן, בטח...
יום אחד את מאולפת, יום שני את מטורפת,
יום שלישי חטפת שפעת, רביעי את משוגעת!
נו תינוק תודה, אל תתבייש ברגשות,
אתה אוהב אותי – וזאת כולם יוכלו לראות!
מה אתה אומרת? את לא מדברת,
כל מילה שלך זה נשיקה.
שאשים עליך מחכה, ו...
אם אתה עדיין אוהב אותי, אם אתה שומע.
אני חושבת עליך עכשיו, ואתה בטח יודע.
- אני אוהב אותך,
את בטח לא מכירה אותי.
אני חולם עליך, רוצה אותך איתי.