דמעה

31/03/2009 19:59 | עינת ישראלי
את זולגת, תחילה חרישית
ואז אט אט מצטרפות אלייך עוד ועוד כמותייך
ואת מעבר ליכולת שלי להסביר או להגדיר במילים
מה את בעצם אומרת?
את צועקת, זועקת, מדברת ויש לך קצב משלך
ואני מסתירה אותך, בדרך כלל מתביישת בך
לא נותנת לך מספיק מקום
אבל היום, לקחת אותו בכח
סוף סוף עמדת על שלך
ומרוב שלקחת מקום
השארת אותי ככה, חסרת אונים
לא יכולה לבטא ולתת לך מילים
הכנעת אותי, או שאולי בעצם ניקית אותי
שטפת המון וצבעת בצבעייך
בצבעים שלא מקבלים בדרך כלל פינה אצלי
אלא אם כן זה רק לבדי
עוד טיפה ועוד דמעה
שאספתי בדרכי מן הזמן האחרון...