צעדתי איתך בשביל שציירת. אתה זה שהמציא את חוקי המשחק.

בטחתי בך והתמסרתי אליך בעיניים עצומות, אוחזת את ידך היציבה ומתהלכת בשקט.

המחשבות השתוללו בראשי וליבי שידר שמשהו לא טוב עומד להתרחש.

העצים הירוקים והגבוהים כמעט והסתירו את השמש, העננים נעלמו כבר מזמן.

הפרחים הביטו בי בעצב, כך גם אתה.

 

אהבתי אותך במשך שנתיים ארוכות מחיי.

אני זוכרת את שיחתנו הראשונה, את פגישה המרגשת. המגע העדין שלך על הלחיים שלי לא עוזב אותי עד היום. אני זוכרת את המבט החודר, הנשימות הנרגשות, המילים היפות שקישטו את האויר. הנשיקה הראשונה, הליטופים והחיבוקים הארוכים. לא אשכח את הפעם הראשונה שהודעתי על אהבתי, ואתה התרגשת כל כך.

 

שנתיים יפות הקדשתי לך, הייתי מוכנה לעשות עבורך הכל. ללכת באש וגם במים, לחצות יבשות ולכתוב מכתבים. האהבה שלך הפכה אותי לאישה מאושרת.

 

אהבתי לאהוב אותך.

 

הצחוק שלך, החיוך המסתורי, החכמה והנסיון, המגע הרך. הנשיקות הארוכות, החיבוקים המצמררים, ההודעות המגוונות, שיחות הנפש עד אור הבוקר. התמיכה, האהדה, ההקשבה, אהבה.

 

ועכשיו אני נאלצת להיפרד ממך, והפעם לתמיד.

אתה שייך לאחרת ואני את הרכבת כבר פספסתי.

לא אוכל לנשק אותך לעולם, ואולי זה לטובה.

לא התאמנו בתור זוג נשוי אלא רק בתור פנטזיה וחלום,

והגיע הזמן לחזור למציאות.

 

מאחלת לך רק טוב בע"ה.

מגיע לך הטוב ביותר...

 

אהבתי לאהוב אותך יקירי.