אשה

אִשה
בִּנקוּדת זמן
קפוּאה אל פִּתחוֹ של אביב.

חֲדריה אפרוּרִיים
מִשקעֵי אבק
וילוֹנוֹת נֶאנַחים.

עוֹד יורד גשם על זרוֹעוֹתיה השלוּבוֹת
חֵיקה סָגוּר ומסוּגר
אֵין יוֹצא ואֵין בא.

רַק ציפּוֹר אַחת כּחוּלת כָּנף
מלוַה מבָּטַה בּתוֹך שְׂערה השׂב.

היא על עָנף מוֹריק
וְהיא,
כּלוּאה בּתוֹך נָפְשה
נוֹתנת לרוּח להַלבּין בּשָרַה.