הנה החג חולף, הטעם רק נשאר, כבר מתכוננים ליום המחר,

דזבין סבא בתרי זוזי, ממצרים השתחררנו , הלכנו במדבר.

מהגולה הגענו לארץ ישראל, אחרי אלפים שנה מי פילל,

דזבין סבא בתרי זוזי, שרנו מי ימלל גבורות עם ישראל.

 

עוד שבוע דמעות ישטפו עיניים, עת נזכור ששת המיליונים,

נעמוד בטקסים נרכין את ראשינו, נעשה חשבון באלו הימים.

האם חיינו שווים תרי זוזי, דזבין סבא בזמנו בארץ גלותינו,

זה כל כך קרוב לזמן חירותינו, קרוב עוד יותר ליום עצמאותינו.

 

מי ישמור על כל אלה, שרנו משירת נעמי זכרונה לברכה,

עוף גוזל הבטחנו לו שמים, הוא מחפש לו רק שקט ושלווה.

דזבין סבא בתרי זוזי, הוא נדד עד שהגיע למנוחה ונחלה,

אני הבן, אני הנכד, אני הנין, נשמור על זאת אבן המנוחה.

 

דזבין סבא קנה בתרי דמעי, עד שראה בארץ זו שמחה,

ביום אחד נרכין את הראש, ביום העצמאות נרים בגאווה.

יש לנו את כל הזכויות, לחיות כאן בארץ ישראל לעולמים,

לימים סבא אמר : הזכות נקנתה בזכויות של אבות לבנים.