שלום. שמי ספיה דיו הנס. אני כותב משנת 2003 סיפורים. מה יהיה אתי? לא השקעתי בשום דבר אחר ואני כבר ילד גדול בן שלושים וחמש. יש מי שמכנים אותי חולה נפש. ממש כך. נורא ואיום. חולה נפש. אני באמת מוזר מאד. איני רוצה לעבוד. איני עושה כלום כל היום. כמו איזה חייזר מביט על כולם, מחייך. גר בקרית גת ליד ההורים, כותב מדי יום, בבוקר, כותב סיפורים, ניסיתי לפרסם ספר לפני כמה שנים ללא הצלחה, אך לא הפסקתי לכתוב. אני חושב שאני מתקדם בעניין הזה. אני גר לבד כי אשתי עזבה עם הילד. היא אוהבת אותי במידה מסוימת ואני אותה גם במידה רבה מאד, אנחנו נהנים יחד אך יש בעיה. עוד לא התמסרתי לרעיון של להיות סופר ואין לי מקום בשבילה ואמרו עליי שאני לא מתאים. והרחיקו אותנו מעצמנו ואמרו לנו שלא יפה לגדל ככה ילד וההורים שלה לא מסכימים שאני אהיה איתה והם צודקים בדרך שלהם, ואני אוכל אצל הוריי ואין לי תפקיד בעולם. אני חושב שלהיות סופר זה בסדר אם מסכימים, אחרת זה ממש לא נעים.

חולה הנפש