צל קריר העיר אותה משנתה

הסתיר את קרני השמש הלוטפות.

יכלה לנחש רגליו של מי טבועות שם בחול

ממש חצי פסיעה מגופה.

 

נעורה משנתה מסונוורת הביטה אל פניו

דבר לא השתנה, סבר פנים רציני

יד מושטת לשלום ושמץ של חיוך

הוא שכח לשאול לשמה...

 

בהשראת "אשתו של הנוסע בזמן" - אודרי ניפנגר