היא יוצאת מהכלוב הגדול ששמו אירן, אל ארץ השוקולד ,

החיה הזאת פורצת בקולה המכוער, בשם החופש שמעד.

דבר ראשון העם היהודי, שוב העם היהודי, האולם כולו רעד,

ביום השואה עושה השוואה, בלשון פרסי לא בוש מאף אחד.

 

אח,"אח מי נגד "מי החיה הזאת,זה לא" מופסה "ממלך האריות.

החיוך הלגלגני, המבט המזלזל עם הלעג, השיניים לנשוך רוצות.

יושב לו בן קימון" להוסיף אדרת במקום להעיף את החיה מהדלת.

עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, את האבן מתדרדרת.

 

הוא האחי , "אח מי נגד" מי החיה הזאת, עובד על כולכם בעיניים,

הוא מפזר מלכודות, בצורת צנטריפוגות, בסך הכל "מיצר לכם מים". 

כל העולם שר לו ברגליים, אבל היום הזה בא במיוחד להזכיר לנו,

לא להיות שאננים , לא לשתוק, בשם ששת המיליונים, הצדק איתנו.

 

כשמחר תיזרח השמש, ידע כל העולם מי עמד ונאם ונהם על אי צדק,

החיה משחיזה שיניים,אומרת בקול רם:השואה לא הייתה,דממה בעמק.

העמק שהיה צריך להקיא את החיה, שוויצריה שעשתה הון מאותה שואה,

הס אסור לאמר את האמת!אח,"אח מי נג'ד"מי החיה הזאת שאותו הכחישה.