כוחה של מחשבה.

מסתורית וחשודה נראית לי,

אמנם ענווה אך נבונה ביותר.

מעוררת פחד שנאה ואהבה,

נכנסת עמוק אל תוכי ,

מחשבה.

"לכי לשם" שמעתי אותך קוראת לי,

"את לא מספיק טובה" לעגת לי באכזריות.

"קחי אותו איתך ואל תרפי" לחשת לי.

ומוחי, אינו מסוגל  לשאת כבר את העול.

מתוך החושך הנורא את מרוממת את רוחי,

מתוך שמחה מרבת חיוך, גורמת לעצבות להציפני.

שולטת באדם ואף לוחמת בו בעוז!

אך במלחמה הזו יקירה, לא אתן לך לנצח.

ונדמה היה לי ששמעתי בכי,

ונדמה היה לי ששמעתי קול.

מן קול עמוק ששב עוד ולחש לי,

"הניצחון הזה יגיע  בקרוב".

ומי הוא זה הקול? חייכתי לעצמי.

האין זו את, אחותי, חברתי?

ונראה שזו היא, אשר באה לבשר לי,

חברתי, אויבתי.