בידיים פרושות לצדדים, היא עדיין מחכה לו, איפה אתה בני,

היא עוד מסתכלת מבעד לחלון, אולי הוא יבוא אתן לו חיבוקי.

תמיד היא אומרת, הוא חי אני חשה אותו כאן, הוא עוד ישוב,

שמרתי לו חיבוק, אני יודעת שהוא לא יוותר עליו,כי זה חשוב.

 

היא לא שומעת את הצפירה, שמה באוזניה פקקים אוטמים,

בשבילה הוא חי קיים, היא לא אם שכולה, הוא בליבה בפנים.

לפעמים היא עוצמת עיניים, בוא ילדי אהובי,שמרתי לך חיבוק,

אני חייבת לך אותו, אני מחפשת אותך בכל מקום, גם בשוק.

 

אמרו לי שהוא נעדר, אמרו לי החברים שראו אותו בפעם ההיא,

הוא רץ עם כולם, הפגזים נפלו מסביב, אחד אמר הוא היה לידי.

הוא לא חזר, שמרתי לו חיבוק,העיניים דומעות מחכות לך לנס,

אבל כל שנה נישארה עים החיבוק,מסתכלת על הדגל המתנוסס.