דומיה

קול השכול

מתוך לב העצב

שוטף כגשם

נע כרוח

מתפתל על קו הזמן

 

יום זיכרון

מנגב את עיניו הדומעות

בממחטה

ולאחריו

אין יום

אין דקה

 

למעלה

יש נצח

ולמטה

צער, יגון

ואנחה

 

כי בעבורם

יום זיכרון יהפוך לשנה

כי בעבורם

קדרו שמיים לעננה