בין חבלי אור ללידה,
נאחז לו שור מגושם בקרניו.
בלהט שעה מתוקה,
יום תמים שוב עוצם את עיניו.
יד עדינה מושטת אל עלה התלוי על ענף,
ואילו האחרת לופתת קרעי אהבה מן הדף.