את בדידותי תעטוף בסדין

שתואם את צבע הגוף

תהיה חשוף אל מול עייני

שלוקחות את הרגע

 

ואז מחדש תפרום שברים

מלוטשים

שאבדו בדרכם

יד תיגע במה שרצית

לחוש בם את

לגימותם

 

שצמאים כמוני מתאפקים

לעוד למה שניגמר

לצליל מיתר תחבוק

את הרגע כמשהו

מופשט שלוקח אותי

 

אל מול שיברי ענן

מלוטשים כך הם נוגעים

בפנים כה רכים