בּוֹאִי צִפּוֹרִי,
לָמָּה אַתְּ מְרַחֶפֶת
כִּפְנֵי נַוָּד בָּרוּחַ?
בּוֹאִי וְחִתְמִי כַּנְפוֹתַיִךְ
עַל מִזְבַּח זְרוֹעוֹתַי
וְהֵם
יְהַלְּכוּ בָּךְ מִפְרָטִים
לָשִׁיר פִּזְמוֹנֵי גּוּפֵךְ
וּתְהִי כַּלְבִיאָה הַשּׁוֹלֶטֶת
עַל מִתְחָם אֲבָרַי
וְאֶהֱיֶה כַּאֲרִי
הַנּוֹהֵם לְגִיחָתֵךְ.
בּוֹאִי צִפּוֹרִי,
שֶׁלֹּא אֲרַחֵף
בְּפָנִים נוֹדְדוֹת לָרוּחַ.