כמו משב של רוח, היא עולה במחשבתי,

בחוף שכבתי לנוח, היא מופיעה בחלומי.

כמו "סירנה"שרה,בת הים שבתה אותי,

יורדי הים רדפו אחריה, נעלמה במוחי.

 

אולי היא חושבת עלי,אולי אני בחלומה,

אני חש את כולי, אני חש שאני שייך לה.

אם לא במחשבות,אולי אני שייך לחלומות,

ראיתי היום באופק,איך נעלמה שם רחוק.

 

הרוח הכתה בי, הגלים התנפצו על החומה,

בטיילת ביפו, הרוח שטפה את החוף בסערה.

תל אביב נוצצת, האביב קורא לך מכל פינה,

אשתי אוחזת בידי, ממשיכים יחדיו בהליכה.

 

מה אתה מסתכל לאופק, נשמעת לה השאלה,

אני שבוי בקולות הים, מגיעים יחד עם הסערה.

מביט אני במגדלור, שטים להם סירות הדייגים,

במוחי תפילה, קחי אותי במחשבות וגם בחלומות.