מזמן לא כתבתי כאן והצטברו לי קצת דברים.. אז הנה כמה מהם.

---

בפינה נקרע הדף,

סלחתי והמשכתי,

אבל אני אני בפנים,

במקומות יותר סגורים,

שוקעת בזמנים,

חושבת עלייך,

על כל מילה ממילותייך,

ואתה עודך שם,

נמצא אך לא קיים.

---

ועכשיו,

התלמיד הכי שובב,

בשדה הקרב,

מגן עלינו בחייו,

הכדורים כבר נגמרו,

אך כוחות עוד נשארו,

מחכה לקבלת פקודה,

ורק לאמא שאלה..

---

מוסיקה נעימה מתנגנת באוזניי,

כפרים ערביים משני צדדיי,

והכביש שלא נגמר, מלפני ומאחוריי,

אני במקומי עם חגורתי עליי,

האוטובוס לא עוצר וכבר אין לי אוויר,

למה לא עליתי על הכביש המהיר?

---

הדמעות ממליחות את הסלט והוא עדיין חסר טעם.

התאבון הבריא נעלם ואיתו, כל אנרגייה שהייתה.

הכל נראה שונה מזווית של מפסידים,

בלי זה,

בלי הדבר שנותן לי כח להמשיך,

החיים לא שווים עוד רגע.

---

הגוזל עף לאימו,

הגור רץ לאימו,

האפרוח שוחה לאימו,

אבל,

אני לא.

---

סוף שבוע רגוע אנשים(: