יושבת נאנחת, מגבת על ראשה כמטפחת,אה ,או, אה ,

על כסא מתיפחת,על שנותיה שחלפו כמרקחת,אה,אה.

נזכרת בתימן,"כן זמן" הייתי הולכת כמו עד תל אביב,

על גבי עצים,על ראשי כד מים,"בכחלן" ירוק עד מסביב.

 

אל "רבוח" קופים רצו מסביבי, כל הדרך הנפתי במקלי,

הלכתי זקופה וגאה,עד שהגעתי בשלום חזרה אל ביתי.

אה אה יה "רבי" מה חטאתי מה עווני,שהארכתה שנותי,

היום כפופה,לא יכולה ללכת לבד,בקושי עומדת על רגלי.

 

"גאי" "נבסרק"נראה אותך נינתי הקטנטנה,כמה"אנת" יפה,

מגבת על ראשה כמטפחת,מסתכלת בהנאה על נעמה.

גם אני הייתי כמוך,זה היה לפני הרבה,הרבה,הרבה זמן,

הייתי רוקדת עם אחותי "חממה",היום היא מחכה לי בגן.

 

סבתא איזה גן, "בלעדן" היא עונה מנענעת היא בראשה,

אה,אוהיו,יואה,היו זמנים הייתי אצל "האשכנזים" מנקה.

הולכת ברגל, מן תחנה מרכזית עד לרמת אביב,לנקות,

מה עשיתי לך "יה רבי",אני לא יכולה לעמוד,עיני לא רואות.

 

גם אוזני לא שומעות,חוש הריח הולך ונעלם,גם הטעם,

חם לי,קר לי,כל יום שחולף זה שנה,לא כמו שהיה פעם. 

מגבת על ראשה כמטפחת,"שלוני אל סלון" קחו אותי,

"יה רבי" תעשה שלא אסבול יותר. זהרה בנת יוסף דוידי.

 

יום אחד מיני רבים של " חמותי."