נשארה אותה המנגינה, נשמע אותו הלחן,רק מה האויר השתנה,

פעם שרנו  בקול בטוח,הבטחנו לך זאת בקול, בערב החתונה.

אני זוכר את התמונה,אני זוכר את המילים,חזרנו אליך שנית,

את בליבנו,הרבה מאותם בחורים אינם,היית להם כתכשיט.

 

היום מגמגמים,למרות הכל,הדם שנשפך אז ,לא היה כחול,

אלה החברים,אלה עים הבלורית,אלה שקמו כמו עוף החול.

על חומותיה הפקידו שומרים,עליה כתבו את שיר השירים,

פעם שרנו לך בקול בטוח אמרו הבחורים, היום מגמגמים.

 

מ"ב שנים חלפו אחים, הדם נספג עמוק באדמת הגיר,

תראו את אנשי השלום, תראו את ערבייה מזילים ריר.

כבר סופרים את "הגוגואים",הנה לכם נתן זכות ביקור,

איך הגענו עד הלום,חולף בראשי ,זאת ירושלים! בחור.!

 

נחזור לשיר לך בקול בטוח,שישמעו אותנו בכל העיר,

ירושלים לנצח, לא נשכח, לא נסלח, דמם ספוג בגיר.

אויר הרים צלול כיין, השיר הזה היה על ירושלים שלנו.

בראש זקוף כמו אותם הבחורים,בתמונה לשמים הביטו.