אמת אמת שלי ,לעולם אל תעמדי מולי,

את צורבת אותי, ראי את הצלקות שבי.

קשה לי להודות, קשה לי אותך לראות,

את חפרת לי בורות,רציתי אותך לפצות.

 

אויה אויה אמת אמת, היא כל כך צורבת,

לא רוצה איתה להתעמת,לא אוכל לעוות.

אמרו לי רעי, אין כמו אמת לשינה מתוקה,

ספרו לי ידידי, אין כמו אמת לאותה שלווה.

 

כולם בורחים מאותה אמת,היא בפינה כעת,

מעוררת מחלוקת,לא תראו אותה,מסתתרת.

אסור לשאול עליה דבר,בשבילה לא מאוחר,

אין לה זמן למחקר,ראו או לא ראו ,זה מיותר.

 

היא כל כך צורבת,כמו אותם הסרפדים באביב,

אמת לא מלקקת,משאירה צלקות רבות מסביב.

אם תראו אותה, אמרו לה שלום בהכרת תודה,

בבוא יומה, כולנו ניצטרך לבקש ממנה, סליחה.