מאותה הדרך שהלכתי

אף אחד לא הלך עמדי

הלוואי ויהיה קצת מרגוע

במשכני הפרטי שלי

 

רק השקט שפולח את הכל

עוטף את גופי שכבר לא

חושב על כלום

תביט בעיניים הן כה נכונות

כעת

 

תלטף איך שאתה יודע

ומכיר אותי

אל תיתן לי ליפול, לא

עכשיו

 

הסדינים כבר מחו את הדמעות

הדלת ניסגרת אחריה אותן

החריקות

מבטים מבינים ואני יודעת

שבוא הערב, מעיר על הכל

 

נאתר לבקשתי

צמא מאד

ומחכה איתי

עדיין שם במסע הזה

לא לבדי