יָכֹלְתִּי לֶאֱחֹז בְּיָדֵךְ

וּלְהַכִּיר לָךְ אֶת הַמַּגָּע

וְאַתְּ הָיִית מְשׁוֹטֶטֶת

בִּי

 

וְהָיִית מְשַׁטָּה

בְּאַהֲבָתִי,

כִּי אַהֲבָתֵךְ הַמְּכֻבֶּסֶת

עוֹדֶנָּה מִתְנַפְנֶפֶת

עַל חֲבָלִים רְדוּמִים

שֶׁל הֶעָבָר

 

עַכְשָׁו

אַתְּ יְכוֹלָה לְהוֹסִיף

עוֹד אֶטֶב

כְּדֵי לְהַדֵּק

זִכְרוֹנוֹתַיִךְ,

כִּי אֲנִי

נָשַׁרְתִּי

מִכָּל רְצוֹנוֹתַי

לָדַעַת קִרְבָה.