לא אחי קול המעין לא נדם, תשמע את הטיפות רוקדות,

הוא היה בסך הכל בן אדם, אהב לכתוב  בקולי קולות.

הוא היה חי את מילותיו, בעטו היה מרקד בן השורות,

כשימות המשורר עכשיו, לא יעצרו את כל המנגינות.

 

המילים לא ימותו, הם אוצרו החי מילותיו יהיו ניצחיות,

משורר שחי את מילותיו, מציב אותם בסדר בשורות.

לעיתים היה כותבם בלילות,כתב אותם לאור נרות.

שחקו עים חלומותיו, מלותיו מהדהדים בכיתות.

 

ביאליק, טשרניחובסקי, היימן, שמר, מנור ועוד כותבים,

היו חיים את המילים, איתם היו חולמים בלילות הקרים.

השאירו נכס ,הלמות מילים בקצב, לדורות אלו החיים,

לעולם לא יפסיקו לשיר אותם, כי הם חיו בתוך המילים.

 

היום כשקבלנו את התורה, מקור מים חיים בכוס קטנה,

היום כשהחגיגה נגמרה,השבת בשמחוה אותה החליפה. 

קראנו את רות,שהביאה לעתיד העולם את דויד המשורר,

הותיר אחריו תהילים, שירת הלל והודיה עליו לא נוותר.

 

כשמת המשורר נותרו המילים, עליהם לא נוותר.!!!