כשהכרתי אותה שיער שחור כפחם, שמחה בליבה ומשפחה מאוחדת. בעל שאין לתאר, מיוחד במינו אין כיום כאלה הדרת כבוד. שפה יפה, ולהם שש בנות ובן אחד עולם ומלואו נתנו לו. מה לא עשו בשבילו. לבן היחיד כשיש שמחה רואים פנים מאושרות. הכאב החותך בפנים אט אט, לא מראה את הסבל, אך אלוקים גם נותן מתנה עד גיל מסוים ,והוא לוקח אותה ביום הולדת של הבן קרה דבר נורא, שלא נשאר ספק אלא לקבוע את מותו. והמשפחה כבר לא נראתה אותו דבר. כמו סדק נכנס בם האב מהצער על בנו לא נשאר. והאם נשארה שבורה עד מאוד בלי בעל ובן. ואני ליבי כה כואב בהזכרי בו באותו בן שהיה עושה לי שלום. באותו חיוך תמים שלא נדע צער

האישה הבודדה