אני מיחלת לעולם של שמחה, בו אנשים חסרי דאגות, פחות מתוחים, פחות חולים על כל המיסים שמעלים. עולם שיש הרבה חיוכים מכל עבר. סבלנות וסובלנות לכל אדם. ובמיוחד לאיש מבוגר

עולם שיש בו כבוד. הרבה פרחים. בלי עצבות רק ריקודים ושמחה, אך לצערנו אין עולם כזה, אולי באגדות אנשים הפסיקו לשמוח מכל מיני סיבות. המשכנתא חונקת אין כסף מספיק. והמיסים מכבידים ומעיקים. והבעיה שכבר אנשים לא מאמינים באלוקים