ביערות החושך
בין נימים וורידים,
איברים עוד זבים
את שנות דמעתם.

משוטטת שלמת גוף,
קטועת לב,
קטונתי לכאוב בעיניי
את עשן להטם.

ממרחק יערות הפחד
עצים הזויי מחט
מליוני פיות סדוקים.

אך אוזניי אטומות .
מגע עלי השלכת
דבק בי,שוקע
בזעקתם
תחת רגלי.