פוסעת אט אט שבילים רעננים,

נטולי ריחות עבר ,

מראות צליליי עוגב שנדמו.

שלהי תחושת צמרת,

נשרה בחדוות סתו

מודה, אינה מבקשת עוד דבר.

גוף טהור מניצוצות שווא,

נושא פניו לאופק,

ספינה נעה מצד אל צד,

מסמנת לה,

עכשיו.