שיר חוף

בועות זכרון התנפצו במזח
קצף ליטף נוף ילדותה
שטה מעל פלג הדמיון
הזמן התסיס סודות השתיקה.

ונגיעה רוטטת בבשר החשוף
הדליקה הלילה נרות נפשה
נכנעת אלמת עד כלות נשימה
החוף נדם אחרי סערה.

מיתרי גרון צוחו נאלמו
כשנתנה את כל מה שלה
הקיץ נאחו קרעי המציאות
רסיסי נעורים נדבקו לגופה.