כשבועט אל תברח

12/06/2009 10:51 | משוררת
 
ישנם רגעים, אתה לא מוכן
להרפות.
ישנם מילים, הן כתובות
נחקקות.
 
לא רוצה לתת את ידי,
המביטה בך כך.
לא רוצה לבדי, תחבק
כשבועט, אל תברח.
 
לא רוצה ללטף את פני,
יודעים את מה שאני
לא.
מוכנה להחשף, ואולי
ללכת בדרך, לא לבדו.
 
נופלים
עלי שלכת ירוקים
מלטפים את מה
שהיה.
טיפות של זכוכיות
אתה חוזר אלי
בחזרה.
 
נופלים
עלי שלכת צהובים
לא רוצים
ללכת עימה.
אבל שאני עומדת
מולך,
מושיט את ידך
הענוגה.