צקלקה של אהבה

כחול מהבהב בתוך הטורנדו של הרחוב. 

רגליים שמנות, רגליים רזות, ארוכות, קצרות, רגליים מכוסות במכנסיים, חשופות למחצה מתוך חצאית ארוכה, מכנסי גלישה, רגליים שעירות, רגליים חלקות

כולן עוברות במעבר החציה.

כתף דוחפת כתף נדחפת, סל מלא עם סלרי מציץ, גוף נתקל בגוף בשגגה מתוך החיפזון

במעבר החציה.

הפנס המהבהב מסתובב באי שקט, מעוֵר כל פעם שמסיים הקפה שלמה, מסנוֵר כמו השניה בה הבחורה בחנות התכשיטים יורה לך באוזן את העגיל עם אקדח. את מתאבנת ו...עבר. כשכואב לא מרגישים.

והניידת מוסיפה גם קול צורמני של צופר אזהרה.