גשם קיץ,

חום כלבים,

חגיגה של מים

מרטיבה את

טעם החיים

לצליליו של

רעם מתגלגל

את כל מורדות

ההימליה.

 

רעם ביום,

שלפני רגע

עוד היה בהיר

לי,שבעיר ממנה

באתי,עיר של

חטאים שחורים

בלי צבע,

איש אינו ממש

אוהב את החיים.

 

הלוואי,לכן אלחש

חלקי תמיד באנשים

הצבעונים,שתמיד

חלקם בחגיגה של

רגע לפני שמישהו

מכבה את האורות

והכל הופך שחור

כפתע,סביב למקומות

שיש לה לנשמה לתת

את הצבעים לאותו

דבר מה שעל כל פנים

מתות,סדוקות צמא

לאהבה,כשפע בלי

עונות,תמיד כל כך

כל כך רוצה

לחיות

 

דרך החלון מונסון

מהביל ומתערבל

כמו ספר זיכרונות

של ילד ללא מוצא

לים.