אתמול כשישבנו בים מול הנוף

היו רגעים שבלבי פיללתי לאלוהים

שנזרום ונתקפל כמו הגלים

אחד לתוך השנייה

 

כשנמשך הים חזק אליי

אך נעדרה משיכתך

נשברתי על שובר הגלים.

ערגתי למושיע

שישכיב אותי לתוך שכחה

חשוכה

 

כשאין מי לי

אי אפשר שאחבוק את עצמי

אין אני לי שיכולה לגעת

כאילו זה אתה,

או מישהו בכלל

 

זה מה שנקרא תפוח רקוב,

האדמתי מבכי

וכמיהתי הפכה כפייתית

הרחיקה ממני כל המחפש

טעם לחיים