עת הזריחה

התעוררתי מוקדם

לגעת שמחה

הרחוב כבר הומה אדם.

 

חפשתי חמה

לחמם את נפשי הנבוכה

אף יצאתי לשדות הקמה

והרי ,היא עת הזריחה.

 

לא ראיתיה , נסתרה

מעל כל רקיע ועב אפשרי

והנני צוננת קרה

ונפשי תמה כבוסר הפרי.

 

אבל כעת היא עת הזריחה

ועיתך לצאת נרתיקך

לךְ אני מחכה

 נותר לי לשאוב את חומי רק ממך.

 

חמה?צאי, תני לי את  עת הזריחה

רפאיני מלילה שחור רוקן את לבי מפריחה.