כף רגלי השמאלית.

שונאת לשבת ולחכות שזה יקרה, מעדיפה שזה יצרוב כבר כי אז זה אומר שזה תכף עובר...
זה כמו שמחכים לשיהוק.

יושבת שם בצד,מרגישה איך לאט לאט היא מגיעה-הצריבה.
האש מטפסת מקצה הציפורן למעלה ושורפת הכל, היא לא יודעת רחמים.

אז אני סובלת, נושכת שפה, מורידה דמעה, הקלה..
ואז..הציפייה.

בלי לדעת מתי בדיוק, בלי לדעת לכמה זמן היא באה ושורפת אותי, אוכלת אותי והולכת.
משליכה אותי הצדה מותשת ועייפה, משחקת במשחקי כח מי תחזיק יותר זמן, מי באמת יותר חזקה.

כף רגלי השמאלית, את לא תנצחי אותי! אני תמיד יכולה להחליף אותך ברגל מעץ!
אהוי!