אנחנו מחפשים את עצמנו, בזכוכית מגדלת בוחנים את צעדינו.

מה תכליתנו באלו חיינו, במה אנו שונים מהחיות בזה עולמנו.

הנה אני שומע גם, הנה אני מתקשר גם, הנה אני רוצה לעזור,

אולם מעלי זכוכית מגדלת, אותי כל הזמן בוחנת,מצווה לעצור.

 

איי זה צורב, ממרכז אלי את כל תשומת הלב,חשבתי זה מיאש, !

חירות מעלי, חירות בדרכי, לא רוצה לחוש כאב, בדרך לחופש.

כמה מחיצות, כמה גדירות, כמה משוכות יהייה עלי עוד לעבור,

הזכוכית הולכת ומתרחבת, הולכת ומתקמרת אז מי לנו יעזור.

 

הלכתי אל הנמלה, פגשתי את השועל, קראתי לעורב, על ענף רכב,

אמרתי לעכבר: שיזהר מהאריה, נזכרתי בכל משל שקראתי עכשיו.

הנה הזכוכית הקמורה מעלי, בדמות מסך מחשב, בלחיצת מקש,

אתה א.מיכאל , יליד תוניסיה, בן שישים ואחת, נשוי למזל שששש.

 

פרטיות, כן הזכות לצאת מעין הזכוכית, זאת שבוחנת אותנו היום,

מאותה זכוכית מגדלת שנפרשה, כל פרט בחיינו מגלה, זה איום.

תנפצו אותה לרסיסי רסיסים, נולדתי עירום לפני אלוהים ואדם,

אני שייך לי, המידע עלי הוא אישי, כל שארצה אחשוף לפני כולם.