בלעם19/07/2009 23:16 | צביקה הורוביץבלעם
נתלקחה בו תאוות בצע כסף,ניעור
חובש אתונו ,בוקר, בלעם בן בעור
אץ רץ מש בדרכו חיש
קול אוסר פנימי,צו עליון, דוחק ומכחיש
אינו חוקר דורש,אינו שואל
פניו פני להג לקלל
שנים-עשר שבטי בני ישראל
והנה בדרך משעול הצר בין כרמים
מתהפכת לה חרב מלאך ,עוצרתו, אות ממרומים
גדר מזה וגדר מזה
ומה למולו,במה בוהה,מה הוזה
הוא אינו רואה,טחו עיניו ראות באחת
בעיני רוחו טחו קירות ביתו זהב מלאו וכל מנחת
רובצת אתונו תחתיו,המשך לכת לא תוכל
ובלעם מכה אותה מקל,כמו את אוצרו הטוב שכל
ויפתח אלוהים את פי האתון ותאמר:
"ראה תאוות חומר דרכך סגרה ונגמר"
מצא עצמו בלעם שונה ומתפלל
מה טובו אהליך ,משכנותיך -ישראל.
|