יושב לו נוח בשמיים

מביט

בכנפיה החרוכות של היונה,

משוכנע

כי המריאה עד השמש,

ואנחנו ננוד לו,

היודעים

כי אש זרה,

אש שנאה ויער ועופרת,

חרכה בה,

והשלווה שתביא תהיה