זה לא נשבר היום, זה התחיל לפני הרבה שנים,

עוד שעליתי לארץ ישראל, ילדון הייתי בעננים.

עוד בכפר עקרון, חשתי לראשונה שאנו לא שווים,

יש יהודים ויש יהודים, זאת לא הגלות של העולים.

 

השברים הלכו והתרבו, צעקתי איספו את השברים,

הדביקו אותם נכון, תחזירו אותם יחד להיות שלמים,

להיות יהודים גאים,כמו בגלות ספרד, צפון אפריקה,

לא להתבייש מהמסורת, מותר להיות יהודי להיות אתה.

 

הדביקו את השברים, כמו פזל חייבים לדייק להתאים,

תראו את התמונה כולה, אין פה זרות, אנחנו אחים.

כשהכד נשבר, השמן ניתז בכל פינה, תיזהרו מהחלקה,

איספו את השברים, תדביקו את כד השמן, הוא הסמל לגבורה.

 

השברים הם כמו העדר שהתפזר, נדד לכל המדינות,

יש לקבץ אותם כמו זר, להביא אותם מכל הארצות.

איספו את השברים, ליקטו אותם גם מארצות רחוקות,

אל תשכחו את ביתי צהלה, את בנה אושן שאוהב עוגות.

 

הפעם תדביקו אותם חזק למקורות, עים הרבה אהבה,

אל תנגנו להם מנגינות, שיטעו בהם חידלון, כי יש תיקווה.

אני כל כך אוהב אותכם, אוהב אותכם אחים יקרים שלי,

איספו את השברים, יחדיו נבנה הפזל היקר בזאת מולדתי.